משקראתי את משימת הבלוג, החלטתי כהרגלי לחפש את הבלוגים דרך הקשריה לדיספלינה שלי - מתמטיקה.

בנתפולי הדרך במרחב הוירטואלי, שוטטתי בין בלוגים בשפה העיברית העוסקים במתמטיקה.
נראה שהנושא הזה מאוד מקשה על יצירת קהל בלוגרים או קוראים אוהדים, ואף על פי, גוגל הפנה אותי לבלוג מקסים, של בלוגר צעיר, בשם גדי אלכסנדרוביץ' שהחליט לתת לנושא מקום, באופן שתואם לחלוטין את השקפתי.

http://www.gadial.net/?page_id=13

גדי שהינו עלם צעיר ובעל מספר נכבד של תארים במתמטיקה ומחשבים החליט שהמתמטיקה לא צריכה להיות מאיימת, ולכן הוא משתף את ההמון המעוניין להבין את המתמטיקה תוך שימוש בשפה פשוטה ונגישה.

בדומה לו גם מארק שוורצמן פתח בלוג בשם  "מהומה רבה על לא דבר",

http://www.muchado.gadial.net/

וגם הוא ניחן בכישורי כתיבה (לא רק בתחום המתמטיקה), יצירתיות והבנה מתמטית גבוהה.

אך עליי להודות, כי מתמטיקה דורשת רגע של ריכוז, ואם מספרים, אותיות לטיניות וסימנים שונים ומשונים מפחידים אותך - בלוגים כאלו ואחרים אינם כוס התה בעבורך.

באופן אישי  - גם אני גיליתי אנטגוניזם קל בקריאת פוסט מתמטי - השפה נעימה, הכתיבה קולחת, גם ניכרת ההתלהבות של הכותבים אך עם זאת המלל הרב, ומיעוט בהמחשות מקשה על אדם רגיל מן היישוב להבין "מה זה לעזאזל תורת הקבוצות". נראה כי המטרה לנסות ולהביא את האדם הפשוט לחבב ולהבין מתמטיקה אינה הושגה, ואולי אף הרחיקה מהמהטרה ומכאן שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.

אך לא אמרתי נואש והמשכתי הלאה, ולבסוף מצאתי איזו קרן אור קטנה מבצבצת מבעד לאפלה.
המרכז לטכנולוגיה חינוכית פתח בלוג שנקרא "באות בחשבון" הבלוג של נשות ואנשי צוות מתמטיחה במטח
(הם כתבו - לא אני)

http://baot-heshbon.cettalk.co.il/

הבלוג אומנם די טרי, ומכיל רק 4 פוסטים, אך לי הם פרטו על כל נימי הנפש:

פוסט ראשון של פתיחה - הזכיר לי את המתח שנובע מריבוי הכובעים שמחזיק כל אדם כהורה, כפרטנר בזוגיות, כמורה לתלמידים, כשכיר....ועוד.
הפוסט השני עסק בבעיתיות של המתמטיקה בכך שקשה למצוא לה רלונטיות בחיים האמיתיים.
פוסט שלישי עסק ברשתות חברתיות, חינוך והורות - למעשה הכותב של הפוסט (גיא הד) הפך חבר בפייסבוק של בנו בן ה - 8, ומעלה את הלבטים בנושא.
פוסט רביעי עסק בהבדלים בגישות הוראה פתוחה במתמטיקה (בניגוד למסורתית) - ונתן מקום לבחינה איזה מורה אני רוצה להיות.

אני נשארתי עם טעם של עוד - והבלוג נכנס למועדפים.

אז אחרי שישבתי למעלה מ- 4 שעות מול מסך המחשב, עיני עייפו, זרועי הימנית חלושה מתזוזות עם העכבר, אזור הישבן והגב התחתון אינו מגלה שביעות רצון ומוטיבציה להמשיך לשבת על כורסת המנהלים היוקרתית  - ואני שותפה לתחושתו.

אני יודעת שהמתמטיקה היא בעייתית - לכן בחרתי בה. רציתי ואני רוצה להאמין שמתמטיקה היא נחלת הכלל: כל אחד, יכול להבין מתמטיקה אבל יש צורך בכלים שונים, דרכים יצירתיות, ומוחשיות רבה כדי לאפשר לכל אדם להיות חלק מהמתמטיקה.
הבלוגים בעיברית - עדיין לא נתנו מענה לצורך זה, וחבל.
המציאות של היום דורשת מאיתנו המורים לקחת חלק פעיל מהעולם הוירטואלי,
ואני אומרת אם לצורכי הוראה  - הרשת מאפשרת לי עולם שאין לו גבולות - אז למה לא להשתמש בו.
אך יש לאפשר למורים את הכלים כיצד להשתמש, כיצד לפתח, וכמובן זמן (מגבלה שמיכל העלתה בפוסט שלה) כדי שנוכל לתפעל את הבלוגים או אתרים שיעמדו לרשות התלמידים.

שינוי מערכתי של משרד החינוך יביא לשינוי מהותי של ניהול כיתה, אם לא אילו יהיו סתם עוד אותיות מרחפות על גבי המרחב...

לילך