בלוג מתמטי

חשבתי רבות על הקמת בלוג מתמטיקה, ובעודי מגלגלת את הרעיון הלוך ושוב במוחי, ריכזתי כמה פעולות שאני חושבת שהם הכרחיות וראשוניות להקמת הבלוג.

א. יש לערוך עם הכיתה שיחה מוקדמת בנוגע לבלוג.

בשיחה זו יש להגיע יחד עם התלמידים להחלטות בנוגע לקווים מנחים לבלוג משותף, לדוגמא :

1. תכני הבלוג המתמטי
2. חלוקת אחריות על ביצוע
3. עיצוב הבלוג

כל אחת מנקודות אלו חובה בתוכה אפשרויות רבות ולדעתי יש לגבש יחד עם התלמידים את הבחירות, ולא להטיל אותן. מהסתכלותי על הבלוגים השונים - בלוג שבו רק המורה מפרסמת את שיעורי הבית או לחלופין מסכמת בשורה או שתיים על מה עסק השיעור האחרון, אינו מעניק ערך מוסף, ולחלוטין אינו משמש ככלי פונקציונאלי ללמידה.

ב. אחריותו של המורה לספק לתלמידים בבלוג :

1. אפשרויות תרגול בנושא הנלמד - ברמות תרגול שונות
2. אפשרויות עומק בנושא נלמד
3. היסטוריה
4. הפניות לאתרים בנושא
5. פעילות אישית.
6. רשימת הנושאים הנלמדים
7. תרגול בוחן או מבחן לסיכום נושא
8. לענות על שאלות התלמידים

אני חושבת שהוראה במתמטיקה דורשת מהמורה לאפשר לתלמיד להתקדם בקצב האישי שלו בתוך גבולות המסגרת השנתית. כל תלמיד באופן זה יוכל לדעת את מצבו ביחס לתוכנית הכיתתית, ויוכל לנוע בתוך הנושא הנלמד, או לחלופין לחזור על נושא נלמד ולתרגל או להתקדם קדימה לנושאים אחרים.

הרשת מלאה ועמוסה באפשרויות למשחקי מתמיטקה, אתרים של חידות, הדגמות, התנסויות ויש לכוון את התלמידים כדי שיקבלו ערך מוסף שלי כמורה אין אפשרות לתת במגבלת הזמן, והכלים שעומדים לרשותי בשיעור.

ג. לאפשר לקבוצת תלמידים לבחור נושא (מרשימת הנושאים) ולבנות פעילות שיעלו לבלוג.

התלמידים שירכיבו את הפעילות למעשה יתמקצעו בנושא הנבחר, ולפיכך יקבלו ערך מוסף, הן ברכישת התנסות ברשת, הן בלמידת הכלי, הן בלמידת הנושא, ותרגולו.

אני חייבת תודה למרצה המנחה שלנו ד"ר ענת אוסטר על סבלנותה הרבה ועל האפשרות ללמידה וחשיבה זו.
בהכנת בלוג זה חשבתי על תלמידי היקרים (בהיותי מורה סטאז'רית), וגיליתי קושי בכך שהכיתה מאוד הטרוגנית. במתמטיקה קושי זה יכול להביא ליצירת פערים שהולכים וגדלים אם לא יקבלו מענה בהתאם, ואולי דווקא מהצד כדאי לרתום את הטכנולוגיה לעזרתי. אני בהחלט אבקש עם חזרתנו מהחופשה אפשרות לפתיחת בלוג כיתתי (הן מבית הספר והן מההורים) ואני מתכוונת להעלות בכיתה את הנקודות שציינתי כאן.
 אני מבקשת (ובטח גם אבקש מצוות בית הספר) משוב, הערות ונקודות נוספות שלא העלתי לדיון בכיתה, או בשימוש בבלוג. 

תודה רבה
לילך

משקראתי את משימת הבלוג, החלטתי כהרגלי לחפש את הבלוגים דרך הקשריה לדיספלינה שלי - מתמטיקה.

בנתפולי הדרך במרחב הוירטואלי, שוטטתי בין בלוגים בשפה העיברית העוסקים במתמטיקה.
נראה שהנושא הזה מאוד מקשה על יצירת קהל בלוגרים או קוראים אוהדים, ואף על פי, גוגל הפנה אותי לבלוג מקסים, של בלוגר צעיר, בשם גדי אלכסנדרוביץ' שהחליט לתת לנושא מקום, באופן שתואם לחלוטין את השקפתי.

http://www.gadial.net/?page_id=13

גדי שהינו עלם צעיר ובעל מספר נכבד של תארים במתמטיקה ומחשבים החליט שהמתמטיקה לא צריכה להיות מאיימת, ולכן הוא משתף את ההמון המעוניין להבין את המתמטיקה תוך שימוש בשפה פשוטה ונגישה.

בדומה לו גם מארק שוורצמן פתח בלוג בשם  "מהומה רבה על לא דבר",

http://www.muchado.gadial.net/

וגם הוא ניחן בכישורי כתיבה (לא רק בתחום המתמטיקה), יצירתיות והבנה מתמטית גבוהה.

אך עליי להודות, כי מתמטיקה דורשת רגע של ריכוז, ואם מספרים, אותיות לטיניות וסימנים שונים ומשונים מפחידים אותך - בלוגים כאלו ואחרים אינם כוס התה בעבורך.

באופן אישי  - גם אני גיליתי אנטגוניזם קל בקריאת פוסט מתמטי - השפה נעימה, הכתיבה קולחת, גם ניכרת ההתלהבות של הכותבים אך עם זאת המלל הרב, ומיעוט בהמחשות מקשה על אדם רגיל מן היישוב להבין "מה זה לעזאזל תורת הקבוצות". נראה כי המטרה לנסות ולהביא את האדם הפשוט לחבב ולהבין מתמטיקה אינה הושגה, ואולי אף הרחיקה מהמהטרה ומכאן שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.

אך לא אמרתי נואש והמשכתי הלאה, ולבסוף מצאתי איזו קרן אור קטנה מבצבצת מבעד לאפלה.
המרכז לטכנולוגיה חינוכית פתח בלוג שנקרא "באות בחשבון" הבלוג של נשות ואנשי צוות מתמטיחה במטח
(הם כתבו - לא אני)

http://baot-heshbon.cettalk.co.il/

הבלוג אומנם די טרי, ומכיל רק 4 פוסטים, אך לי הם פרטו על כל נימי הנפש:

פוסט ראשון של פתיחה - הזכיר לי את המתח שנובע מריבוי הכובעים שמחזיק כל אדם כהורה, כפרטנר בזוגיות, כמורה לתלמידים, כשכיר....ועוד.
הפוסט השני עסק בבעיתיות של המתמטיקה בכך שקשה למצוא לה רלונטיות בחיים האמיתיים.
פוסט שלישי עסק ברשתות חברתיות, חינוך והורות - למעשה הכותב של הפוסט (גיא הד) הפך חבר בפייסבוק של בנו בן ה - 8, ומעלה את הלבטים בנושא.
פוסט רביעי עסק בהבדלים בגישות הוראה פתוחה במתמטיקה (בניגוד למסורתית) - ונתן מקום לבחינה איזה מורה אני רוצה להיות.

אני נשארתי עם טעם של עוד - והבלוג נכנס למועדפים.

אז אחרי שישבתי למעלה מ- 4 שעות מול מסך המחשב, עיני עייפו, זרועי הימנית חלושה מתזוזות עם העכבר, אזור הישבן והגב התחתון אינו מגלה שביעות רצון ומוטיבציה להמשיך לשבת על כורסת המנהלים היוקרתית  - ואני שותפה לתחושתו.

אני יודעת שהמתמטיקה היא בעייתית - לכן בחרתי בה. רציתי ואני רוצה להאמין שמתמטיקה היא נחלת הכלל: כל אחד, יכול להבין מתמטיקה אבל יש צורך בכלים שונים, דרכים יצירתיות, ומוחשיות רבה כדי לאפשר לכל אדם להיות חלק מהמתמטיקה.
הבלוגים בעיברית - עדיין לא נתנו מענה לצורך זה, וחבל.
המציאות של היום דורשת מאיתנו המורים לקחת חלק פעיל מהעולם הוירטואלי,
ואני אומרת אם לצורכי הוראה  - הרשת מאפשרת לי עולם שאין לו גבולות - אז למה לא להשתמש בו.
אך יש לאפשר למורים את הכלים כיצד להשתמש, כיצד לפתח, וכמובן זמן (מגבלה שמיכל העלתה בפוסט שלה) כדי שנוכל לתפעל את הבלוגים או אתרים שיעמדו לרשות התלמידים.

שינוי מערכתי של משרד החינוך יביא לשינוי מהותי של ניהול כיתה, אם לא אילו יהיו סתם עוד אותיות מרחפות על גבי המרחב...

לילך

ידיעה שנייה

מה ניתן לעשות עם בלוגים בחינוך?

השאלה הזו לוקחת אותי למקום האישי: כיצד אני, בתור מורה לגיאוגרפיה יכולה להשתמש בבלוג לצורכי חינוך.

אני מלמדת כיום 6 כיתות לגיאוגרפיה בשכבת ז'. כשאני עושה דבר מיוחד בכיתה אחת זה מיד מתפרסם לשאר הכיתות. בשביל לשפר את איכות ההוראה ולעורר יותר את סקרנותם ומעורבותם של התלמידים אני יכולה לפתוח בלוג גיאוגרפיה. אל הבלוג אוכל להעלות סיכומים, קישורים לאתרים מעניינים, לספר מה עשינו בכיתה, לתת לילדים לשאול שאלות, לחוות דעתם, ואף לתת להם לחקור גיאוגרפיה באינטרנט ולעלות דברים שגילו וחקרו על הכתב בבלוג. אפשר לעלות לשם תמונות, סרטונים של מה שעשינו בכיתה. זה יכול להיות כלי נהדר לביטוי עצמי שלי ושל התלמידים.

הבעיה היחידה, שזה עלול להגדיל לי את שעות העבודה בבית ואצטרך לפקח על הכתיבה שלהם ועל המילים שהם כותבים גם מעבר לשעות הלימודים.

ידיעה ראשונה

ענת, לילך ושאר הסטודנטים שלום רב,

כבר שבועיים לפחות שאני משוטטת ברחבי האינטרנט קוראת בלוגים כאלה ואחרים. נכנסתי גם לבלוג של רוני חפר, שהוא צייר מוכשר ביותר,  ולבלוג של מורה צעירה, אך לא נגעו בנקודות שממש מעסיקות אותי היום...

העניין שמעסיק את מחשבותיי רוב הזמן הוא עניין הזוגיות. ב"ישיבת הציונים" שקיימנו לפני כחודש בבית הספר שבו אני מלמדת, עברנו ילד,ילד ודיברנו על מצבו: המשפחתי, הפיזי, הרגשי, מצבו הלימודי וכו'. שמתי לב, שכמחצית מהילדים, הם ילדים להורים גרושים או להורים בתהליכי גירושין. ההליך הזה כמובן משפיע על הילדים מהרבה בחינות. עניין הזוגיות קשור לדעתי קשר הדוק גם לחינוך, אין זה פלא שבחינוך הדתי שבו, יש הכנה לחיי זוגיות ומשפחה, יש דגש על הבית היהודי, הגבולות הם מאד ברורים ואין אין-סוף של אפשרויות לגיטימיות כמו בעולם החילוני, אחוזי הגירושין קטנים בהרבה. בעולם הדתי, נישואין זו מסגרת מחייבת וברורה לשני הצדדים, גם הגברים וגם נשים מחוייבים לעשות הכל למען הבית. בעולם החילוני, הגירושין הפכו להיות כל-כך נפוצים שגם אם יש בעיות ואפשר לפתור אותן, יש תמיד את הפיתרון הזה- של הפרידה.  

בתור אמא צעירה (לילדה בת שנה וארבעה חודשים), ובתור רעיה טרייה (נשואה כשנתיים), אני מתמודדת יום -יום עם שותף לחיים, גבר, שמבחינת אופיו, מזגו ומחשבתו הוא בדיוק ההיפך ממני. לעיתים, אנו מפרגנים ואוהבים, מקשיבים ומחבקים, נהנים זה בחברת זו, ולעיתים אנו רבים, מנוכרים, ביקורתיים, כועסים ואפילו שונאים.

אני רוצה להמשיך לחיות ביחד. אני רוצה לחזק את הבית שבנינו יחד, אני רוצה  שנחיה יחד באהבה, בהקשבה, בפרגון, בתמיכה, שנרשה לעצמנו לחלום ולהגשים ושנתמוך אחד בשנייה ללא הרף. מהיום שבתי נולדה ועד היום צפיתי בהרצאות רבות בנושא זוגיות, קראתי המון מאמרים בנושא, והבנתי שזוגיות זה נושא שצריך ללמוד אותו, ושצריך "לעבוד קשה" בכדי לבנות זוגיות טובה ובריאה. גם הפעם הנושא שעניין אותי, וקראתי בלוגים שונים ומגוונים, בלוג של רעיה ממורמרת מ- 20 שנות נישואין לא מוצלחים, כתבה של גבר אוהב שנעזב לאחר 20 שנות נישואין :  http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3255367,00.html

בלוגים על חשיבה חיובית, שבתוכם נותנים גם טיפים לזוגיות:

http://www.shirly.co.il שירלי נס ברלין, מרצה וכותבת על חשיבה חיובית

http://www.derech.net/thinkgood.htm החיים כדרך- הדרך לחיים

הבלוג שבו נעצרתי הוא בלוג של מטפלת זוגית בשם ד"ר נלי שטיין. http://saloona.co.il/nelstein/?p=112

 ד"ר נלי שטיין מפרסמת בבלוג שלה מאמרים ותהיות בנושא זוגיות, מיניות, משפחה, ילדים ונוער. המאמרים שלה קלים לקריאה, מעניינים וגלום בהם ניסיון טיפולי רב. קריאת המאמרים שלה, ובכלל עיסוק בנושא, מביאים אותי להבנה ש"אני לא לבד",  שישנן בעיות שחוזרות על עצמן מזוג לזוג, ושיש דרכים לפתור את הבעיות ולהתגבר על המכשולים. אל הבלוג שלה הגעתי דרך אתר האינטרנט שלה:   http://www.zugiyut.com/about.htm  הבלוג הוא בעיקר מקום עבורה לכתוב מסקנות מקצועיות בתחום הטיפול בו היא מתעסקת, היא גם רושמת בו מחשבות והרהורים אישיים אך לא מתוך חייה הפרטיים. אני חושבת שהדבר שמניע אותה בכתיבת הבלוג זה גם הרצון לכתוב ולהביע את מחשבותיה ומסקנותיה, גם הרצון לעזור לזולת על-ידי חשיפת הידע, וגם פרסום אישי לצורך פרנסה.

 הגבתי בבלוג של ד"ר נלי שטיין לכתבה "כשאתה אומר לא, למה אתה מתכוון?...." שעוסקת בעניין סירוב של גברים רבים להגיע לטיפול זוגי.   

·         נלי שלום רב,

·         קראתי מספר מאמרים שלך ומאד נהניתי. העיסוק בזוגיות הוא כל-כך חשוב ואין סופי , אנשים לא מבינים כמה קשה להחזיק זוגיות טובה ובריאה עד שהם מתחתנים. הכל בחוץ יכול להיות נפלא: עבודה, חברים, משפחה, אך כשיש בעיות בזוגיות יש מין חוסר נחת תמידי…

אני מאד מזדהה עם הכתוב במאמר. הגברים שלנו לא מבינים עד כמה איכות החיים שלנו יכולה להשתפר אם נלך לטיפול זוגי ונשקיע במערכת היחסים שלנו. עזרה החיצונית יכולה לאפשר לנו להבין יותר טוב את עצמנו ואת בן-זוגנו…הלוואי שבעלי ישתכנע.

שיהיה לך שבוע נפלא

מיכל

והיא ענתה לי עוד באותו הבוקר:

אני סבורה שיש עדין משהו מאוד מגדרי בהתנהלות מול טיפול, רפואה ובכלל. יש הבדל עצום בין גברים לבין נשים.אני רואה זאת שוב ושוב בקליניקה. עד כמה הנשים יוזמות, מוכנות להגיע, מוכנות לתהליך ועד כמה הרבה גברים חוששים ממנו ומוצאים הצדקות שונות ל"למה לא"...

שבוע טוב, נלי